יָבוֹאוּ הַיָּמִים הַטּוֹבִים,
וּבָא תוֹר הָאָבִיב הַבָּהִיר,
וְיָקוּם דּוֹר חָדָשׁ וְצָעִיר, –
אַךְ אַנוּ לֹא נֵהָנֶה מִדְּרוֹרוֹ.
וַחֲלוֹם הָעֲתִידוֹת הָרְחוֹקִים,
בִּימֵי עֲלוּמֵינוּ רָקַמְנוּ
וּבְעִתּוֹת הַמְּצוּקָה חָלַמְנוּ, –
אֲנַחְנוּ לֹא נֵדַע פִּתְרוֹנוֹ.
לְבִנְיַן הֶעָתִיד הַגָּדוֹל
אֶת אַבְנֵי הַיְסוֹדוֹת הִנַּחְנוּ,
תַּחַת עֹל כָּבֵד כִּי שַׁחְנוּ, -
אַךְ אָנוּ לֹא נִרְאֶה בִגְאוֹנוֹ.
1903