אֵי־מִי קְרָאַנִי: קוּם צֵא!

וּמִישֶׁהוּ סָח לִי: בָּא סְתָו…

מַכְאוֹב הִדְאִיבַנִי: בְּכֵה!

וּמִישֶׁהוּ סָח לִי: לַשָּׁוְא…

לָרוּחַ כְּנָפַיִם – מַגָּל,

נִקְצַר הַשָּׂדֶה וְנִשְׁחַף.

אִילָן מֻשְׁלָךְ – כְּחָלָל,

צִפּוֹר כִּמְסֻמֶּרֶת כָּנָף.

אֵי־מִי לִי צוֹוֵחַ: צְבֹר!

בָּרְחוֹב מִתְגַּלְגֵּל הַזָּהָב!

וּמִישֶׁהוּ סָח לִי: עֲבֹר…

הִגִּיעַ, הִגִּיעַ הַסְּתָו.

קולומיה, תרצ"ב

הערות וביאורי המשורר    🔗

שִׁירִים רִאשׁוֹנִים וְשׁוֹנִים: שְׁמוֹנַת הַשִּׁירִים הָרִאשׁוֹנִים וְכֵן הַסּוֹנֶטָה “מַלְכַּת שְׁבָא” הֵם דֻּגְמָה מֻעֶטֶת מִשִּׁירֵי הַנְּעוּרִים, וְהוּבְאוּ בְּפֶתַח הַשַּׁעַר הַזֶּה לִהְיוֹת שָׂרִיד וָזֵכֶר לַ“תְּקוּפָה הַלִּירִית”, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁפַּעַת בְּשִׁירִים הַרְבֵּה וְרֻבָּם נִכְתְּבוּ בְּיִידִישׁ. “הָאֵלִים הֶאֱלִיהוּךְ” נֶאֱמַר כְּמוּבָן בִּלְשׁוֹן סַגִּי־נְהוֹר, וּ“בוֹכִים אֵלִים” (בִּלְשׁוֹן רַבִּים) – עַל דֶּרֶךְ הַהַשְׁאָלָה הַפִּיּוּטִית. הַסּוֹנֶטָה “בְּדִידוּת” הִיא הַשִּׁיר הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְתַּב בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וּמִכָּאן וְאֵילָךְ נָקוּט בְּכָל הַסֵּפֶר הַכְּלָל: מֵיטַב הַשִּׁיר – אֲמִתּוֹ.