הַאֻמְנָם זֶה אַתֶּם, חֲבִיבִי?
אֵין אֶחָד מִכֶּם שֶׁלֹּא שָׁב!
וְאָנֹכִי אָמַרְתִּי: אֲבַדְתֶּם
בַּזֶּרֶם, בַּקָּרָה, בַּסְּתָו!
רָאִיתִי – הָאָרֶץ אֲבֵלָה
שָׁמַיִם – וְלֹא זִיו וְלֹא אוֹר;
וּזְבוּבֵי הַקַּיִץ הַיָּפִים
שֶׁגָּוְעוּ בְּכָל סְדָק וָחוֹר.
אָמַרְתִּי, חֲבִיבִי, לְעוֹלָמִים
לֹא אָשׁוּב לִרְאוֹתְכֶם, חֲבָל!
וְהִנֵּה אַךְ טָהֲרוּ שָׁמַיִם,
אַךְ הֵקִיץ בַּנָּהָר הַגָּל –
פְּקַחְתֶּם עֵינֵיכֶם הָאוֹרוֹת
שֶׁל לֹבֶן, שֶׁל זָהָב, שֶׁל כְּחוֹל!
וְעָלִים יְרוֹקִים יִפְרָחוּ
בִּמְקוֹם – הָיְתָה בִצָּה, אַךְ תְּמוֹל!
וּזְרִיזִים אַתֵּמָה, חֲבִיבָי!
עֲלִיתֶם כָּל גֶּבַע כָּל גָּיְא;
וְיַעַר וְשָׂדֶה מִלֵּאתֶם –
הוֹי, פְּרָחַי שֶׁלִּי, כֹּה לֶחָי!