צְאוּ הִתַּמָּהוּ

מַה יָּפֶה הַיּוֹם,

סַפִּיר הַשָּמַיִם.

הָאוֹרָה, הַחֹם,

וְזִמְזוּם הַדְּבוֹרִים

הַבָּא עַד הֲלוֹם

מִתּוֹךְ הַכַּוֶּרֶת בַּגִּנָּה.

הָס! עִמְדוּ, הַאֲזִינוּ:

עֶפְרוֹנִי הָרָן!

שָם עָפָה, מְרַחֶפֶת

צִפֹּרֶת הַגָּן;

כִּתְרוּהָ, תִּפְשׂוּהָ, –

מִי יֵדַע לְאָן

הִיא בָאָה בִּמְשׂוּכַת הֶחָדֶק.

צִפֹּרֶת גַּן יָפָה,

הִמָּלְטִי מִפַּח,

הָעִירִי כְּנָפַיִִךְ

וָנוּסִי – אִם אַךְ

אָהַבְתְּ אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ,

וְהַדֶּשֶׁא הָרַךְ

וַעֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים – פְּרָחַיִךְ.