חַמָּה בָרָה כְּחֹם הַיּוֹם

נִתְלֵית כַּנִּרְדָּמָה;

חַמָּה, נָמָה שְׂפַת הַחוֹל,

עָיְפָה הָאֲדָמָה.

אֹהֶל כָּחֹל נִמְתַּח עַל

פְּנֵי הָיְאֹר הַנִּרְדָּם,

עַרְבֵי גָיְא נִבָּטִים בּוֹ,

נוֹדֵף סָבִיב נִרְדָּם.

גַּלִּים גּוֹלִים. גַּל אֶל גַּל

קוֹרֵא וְאֵינוֹ נֶעֱנָה,

צַוְתַּת דָּגִים, דְּגֵי הָרְקָק,

חָלְפָה וְאֵינֶנָּה.

חָלְפָה – וְקֻמְּטוּ פְּנֵי הַיְאֹר

נֶחְפּוֹת זָהֳרֵי חַמָּה,

נַעֲשִׂים מֵי הַכֶּסֶף גְּוִיל

לְקִבּוּל כְּתִיבָה תַמָּה.

שֶׁמֶשׁ קַיִץ הִשְׁכִּין אוֹר

בְּפִנָּה זוֹ הַבְּרוּכָה,

שַׁדַּי צִוָּה שְׁכִינָה לָהּ,

שִׁירַת תֹּם וּמְנוּחָה.

שִׁירַת אַגְמוֹן, שִׂיג לַסּוּף

וְלָאֵבֶה שִׂיחַ,

מַחֲזֵה פְלָאִים! אֶחֱזוּ לִי

עִקְבוֹת הַמָּשׁיחַ…