שיר מנין

אַחַת וְאֶחַת – שְׁתַּיִם הֵן,

וְאִם עוֹד אַחַת – שָׁלֹשׁ;

מִי אֲשֶׁר עֲרֵבָה לוֹ

הוּא הַבָּצֵק יָלֹשׁ.

לוּשׁוּ, לוּשׁוּ, יַלְדֵי חֵן,

שִׂימוּ בַתַּנוּרִים,

חַלּוֹת שַׁבָּת, רְקִיקֵי חָג,

רְקִיקֵי חַג לְפוּרִים.

רָקִיק לִי וְרָקִיק לָךְ,

וְרָקִיק לַצִּפֳּרִים;

כָּל הֵיּוֹצֵא אַחֲרוֹן – הוּא

יִהְיֶה רֹאשׁ לַנְּעָרִים.

כשהמשׂחקים מרובים עומדים הילדים למנין כדי לבחור מתוכם “ראש”, מנהל המשחק וכדומה. הבחירה נעשית באופן כזה: אחד הנערים (המנהל) קורא שיר או פסוק ידוע, מורה לפי הטַקט של הקריאה על כל נער ונער מן הנמנים, והאחרון שבו נגמרה הקריאה הוא הנבחר.