מַה חַמָּה מִטָּתִי,

חֲמִימוֹת הַשְׂמִיכוֹת…

קוֹל דוֹפֵק בַּחַלּוֹן:

“הָקִיצוּ לִסְלִיחוֹת!”

עִם אִָבי לָלֶכֶת

תְּשׁוּקָתִי מָה רַבָּה.

– קָחֵנִי גַם אוֹתִי,

קָחֵנִי נָא אַבָּא!

– "חֲדַל לְךָ, יַקִּירי

עוֹד לַיְלָה וְצִנָּה".

לִי אִמִּי סַנֵּיגוֹר

וַיִּתֵּן לִי חֲנִינָה.

– "הִכּוֹנָה, הִזְדָּרֵז,

אַיֵּה נְעָלֶיךָ,

מִגְבַּעְתְּךָ הַחַמָּה

שִׂים תָּשִׂים עָלֶיךָ!"

יָצָאנוּ הַחוּצָה-

עוֹד לָיְלָה, עוֹד לָיְלָה…

זָרוּעַ כּוֹכָבִים

אַפִּרְיוֹן שֶׁל מָעְלָה.

הַמְּנוֹרָה מְהַבְהֶבֶת

מִבַּעַד הַחַלּוֹנוֹת,

וְרוּחַ מְיַבֶּבֶת

בֵּין פֹּארוֹת אִילָנוֹת.

הַצִּנָּה אוֹחֶזֶת

בְּדַל אָזְנִי, קְצֵה אַפִּי.

– “לֹא אָבִי, כִּי חַם לִי” –

וָאֶתְכַּס בְּכַפִּי.