סָלוֹם! וַאֲמַלְתֶּם: מִי?

בֶּלֶּלֶה הַטָּטָן סְמִי.

כֵּן, לַבּוֹתַי, וּמִמֵּילָא

אָבִי דֵלְסוֹן וְאִמִי בֵּילָא –

הֲלֹא כֵן?

אָחוֹת יֵס לִי וְיֵס לִי אָח

דָּדוֹל, דָּדוֹל מְאֹד – הֶאָח!

בִּדְדֵי סְלָד לוֹ וְכַפְתּוֹלִים,

הַמִּתְנוֹצְצִים, הַדְּדוֹלִים,

וְהוּא חַיָּל!

וְהוּא מִתְהַלֵּךְ לוֹ בָּעִיל

בְּתֹף וַחֲצוֹצְרוֹת, בְּתֹף וּצְלִיל:

אַחַת, סְתַּיִם! אַחַת וְאַחַת!

בְּסָעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת

אֶהְיֶה סָל.

טַלִּית טָטָן לִי בָזֶה,

“מוֹדֶה” אֵדַע כְּבָל עַל פֶּה;

וְהִנֵה “דְּלַדְלִי” אָבִי עָשָׂה

לְהַכּוֹת בּוֹ הָמָן הָלָסָע:

הֵא לָךְ, הֵא!

יַעַן חָפֵץ לִתְלוֹת אֵת

מָלְדְּכַי וְאֶסְתֵּל עַל הָעֵץ.

וְאִלּוּ בָא עִם אִסְתּוֹ זֶלֶת

אַסְלִיכֶנוּ בְּעַד הַדֶּלֶת:

צֵא, אִיס לָע!

בְּסֻכּוֹת נוֹתֵן לִי כּל דּוֹד

לַב אֱגוֹזִים, לַבִּים מְאֹד,

וְאָבִי נוֹתֵן לִי “הוֹסַעְנָא”,

בְּפֶסַח אֶסְאַל “מַה נִסְתַּנָּה”;

הוֹי מַה טּוֹב!

מַצוֹת אֹכַל, מָלוֹל מָל!

אִמְלוּ: מָתַי פֶּסַח חָל,

וַאֲנִי אֶסְאַל “מַה נִסְתַּנָּה”,

אִמִי תִּסְמַע וְאָבִי יַעֲנֶה;

אַך זֶה חָג!