כָּבְדוּ צְעָדִים וְהַדֶּרֶךְ יָגֵעַ,

נָכֹף אֶת רֹאשֵׁנוּ וְרֶגֶב נַבִּיט.

אַך נֶפֶשׁ קַלָּה בְּמֶרְחַב מְעוּפֶיהָ,

פְּרוּקַת הַהֶקֵּף וְשׁוֹאֶפֶת תַּמְצִית.

שׁוֹאֶפֶת מֶרְכָּז וּמַשֶּׂגֶת צָרוּף,

בִּגְוֹעַ דְּבָרִים שֶׁלִּחְיוֹת לֹא יָשׁוּבוּ,

וְכָל מִלְחַמְתָּהּ שֶׁדָּמֶיהָ יָזוּבוּ,

צָלוּל לְהוֹצִיא מִשָּׂרוּף.

לָשׁוּב אֶל חָדָש אֶל פְּגִישָׁה מְשֹׁעֶרֶת,

כְּבוֹא הַזַּלְזַל אֶל שָׁרְשׁוֹ הַשָּׁחֹר;

הַגֶּשֶׁר תּוֹבֵעַ מֵרֹאשׁ הַצַּמֶּרֶת,

אֶל זֶה הַנִּסְתָּר הַזּוֹרֵחַ לַחְזֹר;

וְלָרֶדֶת אֶל הַר-הֱיוֹתֵנוּ-בְּדִידוּת.

לָבוֹא עִם דִּינַר הַזָּהָב בְּיָדֵנוּ,

זָקֵן כְּמוֹ נַעַר אֶל שַׁעַר בֵּיתֵנוּ,

וְהַכֹּל לְהַנִּיחַ אֶל כּוּךְ הַצְּמִיתוּת…

עָרֹם כַּבָּרָק וְכַגֶּשֶׁם דּוֹמֵעַ,

לִפֹּל לְהַצְמִיחַ אֶל רֶחֶם הַנִּיר.

כָּבְדוּ צְעָדִים אֲבָל עוֹד יִשָּׁמֵעַ

עִם זֶמֶר הַלֶּחֶם גַּם לֶחֶם הַשִּׁיר…