וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְעֻמָּתוֹ מַרְעִים:

מִי אָשֵׁם בַּדָּבָר כִּי תִּתְבּוֹסֵס בְּדָמְךָ?

הֵן כִּכְסִיל אָדָם עָצֵל אַתָּה בְּדָמְךָ;

כָּל יָמָיו חִבֵּק יָדָיו שָׁכַב וַיָּלֶן

וּבְבֹא מַחֲסֹר לוֹ הִתְעַבֵּר וַיָּלֶן.

לַשָּׁוְא אֶת עֵינֶיךָ תִשָּׂא לֶהָרִים

אִם לֹא תִּתְחַר קַרְנְךָ בְיָדְךָ לְהָרִים;

אִם בְּנַפְשֵׁנוּ לְבַב חָכְמָה לֹא נָבִיא,

לֹא יוֹשִׁיעֵנוּ לֹא מַלְאָךְ, לֹא נָבִיא.

“בְּיָדְךָ טוּבְךָ!” יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים

וּבַעֲלֵי הַחֲלֹמוֹת הֵם בְּךָ הַמֹּשְׁלִים,

הִשִּׁיאוּךָ לְמַעֲשֵׂי נִסִּים לְקֵץ הַיָּמִין

מִבְּלִי פְנוֹת לַעֲזָרְךָ הַשְּׂמֹאל אוֹ הַיָּמִין.

גַּם מַזְּרוֹת שָׁמַיִם עָשׁ כִּימָה וּכְסִיל

לֹא יֵיטִיבוּ גּוֹרַל אִישׁ בַּעַר וּכְסִיל.

הַתְקַשֵּׁר בְּמַעֲדַנּוֹת כִּימָה, בְּמוֹשְׁכוֹת עָשׁ

אַדֶּרֶת בָּלָה, בֶּגֶד אֲכָלו עָשׁ?

אָמְנָם צָרִים מִחוּץ עִמְּךָ רוֹב רָבוּ

אַךְ גַּם מִבַּיִת הַבְּקִיעִים הֵן רָבוּ,

רֹחַב הַפֶּרֶץ עַד הַיְסוֹד בּוֹ יִגָּע

וּלְחַזֵּק בֶּדֶק אִישׁ מִכֶּם לֹא יִיגָע.

הֲשַׂמְתָּ לִבְּךָ לִבְנֵי הַנְּעוּרִים

הַגְּדֵלִים פֶּרַע, הָרֵיקִים, הַנְּעוּרִים,

לַחָכְמָה לָאוּמְנוּת אוֹתָם אֵין מֵעִיר

וּכְעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה יָצִיצוּ מֵעִיר.

וּבְגָדְלָם יַרְבּוּ עֲנִיִּים כְּמוֹתָם,

אֲשֶׁר גַּם חַיֵּיהֶם נֶחְשְׁבוּ כְמוֹתָם,

מֵימֵיהֶם לֹא נֶאֶמְנוּ, לֹא נִתַּן לַחְמָם,

אֵין כְּסוּת בַּקָרָה, אֵין גּחֶלֶת לַחְמָם.

הָאֵלָה הַזְּקֵנָה תִּסְמֹךְ עָלֶיהָ

שָׁרָשֶׁיהָ יָבְשׁוּ, נָבְלוּ עָלֶיהָ;

הֲנִסִּיתָ לְפַלֵּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה,

לְרַפֵּא הָעֵץ, לְהַשְׁקוֹת לוֹ תְעָלָה?

עַל כֵּן רַק עַל כַּסְפָּם, עַל כִּכַּר לָחֶם,

יִקְרְבוּ לַקְּרָב, יֵרְדוּ לַשְּׁעֲרִים לָחֶם;

אִישׁ מֵהֶם לְבִצְעוֹ, כָּל מַעֲיָנָיו בּוֹ-הוּא,

עַמּוֹ עַם לֹא הָיָה לוֹ, דָּתוֹ בֹּהוּ.

וּבְגָבְהָם עַל כַּן בְּרוּם לָהֶם קֶרֶן

יַנִּיחוּ תוֹרָתָם וְעַמָּם בְּזָוִית קֶרֶן,

וּבְכֵן רַבּוּ שׂוֹנְאֵינוּ הָאֹמְרִים: יַחַד נִינָם,

לֹא-עָם הוּא; נַכְחִידֵם מִגּוֹי עִם נֶכְדָם עִם נִינָם;

וְאַתָּה דֹּר בָּנֶיךָ כִּי תַחְפֹּץ הַצֵּל

בִּפְרוֹשׂ עֵץ [הָאֱמוּנָה] עֲלֵימוֹ הַצֵּל,

הָתֵז מִמֶּנּוּ הָעֲנָפִים הַבָּלִים,

כָּל שָׁוְא וּדְבָר כָּזָב, כָּל מוּסַר הֲבָלִים.

הִתְאַמֵּץ לִהְיוֹת נַפְשָׁם אֱמוּנָה,

לִהְיוֹת יָדָם וְלִבָּם לְעַמָּם אֱמוּנָה,

כִּי תְשׁוּעַת אֶפְרַיִם לֹא תַגִּיעַ תּוֹרָהּ

רַק בְּהִתְאַחֵד בְּךָ חָכְמָה עִם תּוֹרָה.

הֵן רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ נָעִים,

כִּי יוֹדְעִים הֵם מַה-טּוֹב וּמַה נָּעִים

בְּאֶרֶץ לָהֶם שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד,

וּלְקוֹמֵם עֲדָתָם אִישׁ בְּאָחִיהוּ יָחַד.

וְאַתָּה עַד מָתַי תֵּשֵׁב בֵּין עָרֶיךָ?

שׁוּבָה אֶל אַרְצְךָ קוֹמֵם עָרֶיךָ,

שָׁם תֶּחְדַּל רֹגֶז, שָׁם תִּתֹּם קִינָתְךָ,

אִם רַק אָסוֹף תֶּאֱסֹף מֵאָרֶץ קִנְאָתְךָ!

אַל עוֹד תֹּאמַר: “נִכְחַדְתִּי מֵעַמִּים וּלְשׁוֹנוֹת”

אַל תָּבוּז לֶאֱמוּנוֹת אֲחֵרוֹת וּלְשׁוֹנוֹת,

אַל תְּהִי עוֹד כְּפֶרֶא יַפְרִיא בֵּין אַחִים,

אָז יֵשְׁבוּ שְׁכֵנֶיךָ עִמְּךָ כְּשֶׁבֶת אַחִים.

וֵאלֹהִים רוּחַ נְדִיבָה בָּם יַשֵּׁב

לִבְלִי יִמְנָעוּךָ חָרְבוֹתֶיךָ יַשֵּׁב,

וּבִמְקוֹם סֻכַּת דָּוִד וִירִיעוֹת שְׁלֹמֹה

יִפְרֹשׂ הָאֵל עָלֶיךָ סֻכַּת שְׁלוֹמוֹ.