חֲבוּיָה בֵּין נִבְלוֹת־מִזְמוֹרַי,

לוֹהֵטָה כִּכְמוּס־מֵיתָרַי –

יְשׁוּרֵךְ עוֹד שׁוֹסֵה־בְּתָרַי.

יְשׁוּרֵךְ – וְנָשָׂא כְשָׁלָל.

וּבָצַע. וְהָיִית לוֹ שַׁגָל.

וְגָמַע מֵאִשֵּׁךְ עַד בָּחַל.

אָז תָּמִישִׁי הַסּוּת – וְעָטִית.

וְשֵׂעָר הֲטִיבוֹת וְעָשִׂית.

וְשִׂקַּרְתְּ. וְעָכַסְתְּ. וְעָלִית.

וַחֲמָת לֹא תִבְעַר לְהָמִית.

כִּי אֲנִי לוּ אָאֹר – הֵן אַלְחִית.

הֵן אֲנִי לֹא אֶזְכֹּר כִּי נָשִׁית.

הֵן הָאֹרַח יִשַּׁק לְרַגְלֵךְ –

וְאָבָק יִתָּמֵר לְלַטְּפֵךְ –

וְהַבַּיִר תִּצְמָא רַוּוֹתֵךְ.