בְּמוֹרָא גָּדוֹל הִתְעוֹרַרְתִּי לַיְלָה וּשְׂפָתִי בַּל עִמִּי

שְׂפָתִי בַּל עִמִּי וְסִימָן שֶׁל כְּתָב לֹא אֶזְכֹּר

שׁוּם אוֹת שֶׁל אָלֶפְבֵּית וְשׁוּם מִלָּה בְּשׁוּם לָשׁוֹן

וִהִיּוּלִי מְאֹד הָיָה אָז הַמּוֹרָא

אוּלַי כְפַחַד אִישׁ הֻפַּל מֵרוּם צַמֶּרֶת וְאֵינוֹ רוֹאֶה קַרְקַע

וּכְפַחַד אִישׁ הֻטַּל שִׂרְטוֹן וְהָאֳנִיָּה כְּבָר נִתְעַלְּמָה וְהַגֵּאוּת

שׁוֹצֶפֶת הֲצִיפוֹ

כְּפַחַד הַצַּנְחָן שֶׁמַּצְנֵחוֹ מָאֵן לְהִפָּתַח

וּכְפַחַד אֶבֶן בַּחֲלַל הַבּוֹר

וְלֹא־הָגוּי הָיָה הַפַּחַד, לֹא־הָבוּר, לֹא־אֻיָּת, לֹא־נִמְלָל

לֹא־נִמְלָץ. לֹא, לֹא נִמְלָץ

וְאָנֹכִי עָרִיר בַּחֲשֵׁכָה

וּכְלֹא־אֲנִי בָּאַפְלֵילִית

וְאֵין מִשְׁעָן וְסֶמֶךְ אָיִן

וְהַכֹּל מְעֻרְטָל מִן הַכֹּל

וְהַקּוֹל אֵין־דִּבֵּר וְאֵין־קוֹל

וְאָנֹכִי אֵין־מְאוּם וְאֵין־מוּם

וְאֵין אַף חֶבֶל־תְּלִיָּה לַאֲחִיזָה

וְאֵין אַף בְּלִימָה לְהִתָּלוֹת בָּהּ

וְלֹא יָדַעְתִּי מִי וָמָה אֲנִי –

וְלֹא הָיִיתִי עוֹד