מַה שֶּׁעָשִׂיתִי

מַה שֶּׁאֲנִי עוֹשֶׂה וְכָל שֶׁאֶעֱשֶׂה

יֵשׁ בּוֹ צַד שֶׁל נְחִיצוּת

אוֹ מַה־שֶּׁקּוֹרְאִים מַשְׁמָעוּת

וְהוּא מוֹעִיל

אוֹ אַף מַזִּיק

בְּשִׁעוּר זֶה אוֹ אַחֵר

גַּם לִי גַּם לַחֶבְרָה וְגַם לַטֶּבַע,

וּלְאָבִי וּלְאִמִּי,

לְאִשְׁתִּי וְרֵעַי,

לַצָּבָא, לְמִשְׂרַד הָאוֹצָר, לַבּוֹלֶשֶׁת,

וְלַתַּהֲלִיכִים הַקּוֹסְמִיִּים

שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ בָּהֶם אַף כְּזַיִת.

אֲבָל

לְמַעֲשֶׂה

אֵינֶנּוּ חָשׁוּב כָּל־עִקָּר

לֹא לִי וְלֹא לְזוּלָתִי…

חָשׁוּב מְעַט יוֹתֵר –

לְפָחוֹת בִּשְׁבִילִי –

מַה שֶּׁאֲנִי מַרְגִּישׁ, חוֹשֵׁב, הוֹגֶה:

הַתְּגוּבוֹת, הַתְּשׁוּקוֹת, הָרַחְשׁוּשִׁים

גּוּפָנִיִּים וְשִׂכְלִיִּים וְנַפְשִׁיִּים וּתְהוֹמִיִּים

עַל מִשְׁכָּבִי בַּלַּיְלָה

וּבְלֶכְתִּי בְּחוּצוֹת עִיר

וּלְמַרְאֵה אִישׁ אוֹ אִשָּׁה אוֹ חַיָּה

וּבְעֵת כָּתְבִי אֶת אֵלּוּ הַשּׁוּרוֹת

וְגוֹמֵר וְגוֹמֵר…

אֲבָל חָשׁוּב מִכֹּל

הוּא מַה שֶּׁהִנְנִי

זֶה עֶצֶם הֱיוֹתִי

כָּזֶה, כְּמוֹ שֶׁהִנְנִי,

כָּזֶה וְלֹא אַחֵר,

אֶחָד,

חַדְפְּעָמִי,

כְּכָל הַיֶּתֶר.

נִדְמֶה לִי מִשּׁוּם־מָה

כִּי זֶה חָשׁוּב יוֹתֵר

וְגַם מְאֹד, כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ.

אַךְ כָּמּוּבָן זֶה דָּבָר הַטָּעוּן הוֹכָחָה

וּלְהוֹכִיחַ תִּקְצַר יָדִי

הוֹכָחָה אֵין בְּיָדִי.

לָכֵן אֶפְשָׁר

שֶׁאַף גַּם זֶה

אֵינוֹ חָשׁוּב, בְּעֶצֶם…