יָחִיד וְשָׁלֵם לְעַצְמוֹ.

וְאֵין לוֹ חֵפֶץ בֶּאֱמֶת

לֹא בְּעַצְמוֹ

וְלֹא בְּכָל אִישׁ זוּלָתוֹ

וְאֵין לוֹ חֵפֶץ בֶּאֱמֶת

וּבְתָמִים

כִּי אִם בְּמַה שֶּׁהוּא אֱמֶת

וְהוּא תָּמִים

– בְּאֶבֶן הַשָּׂדֶה

בְּאֶדֶן הַשָּׂדֶה

בְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה

וְכֵן גַּם בַּחַיָּה וָעוֹף וְעֵץ וּשְׁמֵי־שָׁמַיִם

וְשֶׁמֶש וּמַזָּר

הַקְּבוּעִים בָּהֶם הָכֵן

בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים

וּבִבְלִי־דַּעַת

*

יָחִיד וְשָׁלֵם לְעַצְמוֹ.

וְאֵין חֵפֶץ לוֹ בְּעַצְמוּתָם שֶׁל אֲחֵרִים

וְאֵין לוֹ חֵפֶץ אַף בְּמוֹ־עַצְמוֹ.

לֹא לְהָבִין דָּבָר –

כִּי מֵהָבִין תִּקְצַר הַדַּעַת –

וְלֹא לָחוּשׁ דָּבָר –

כִּי כָּל הֶחָשׁ, אַךְ לְמַכְאוֹב־לוֹ –

וְרַק לִצְמֹח

וְלִנְשֹׁם

וְלִהְיוֹת פְּרוּדָה אַחַת בְּסֵדֶר־עוֹלָמוֹת

וּלְמַלֵּא צְבָאוֹ

וּלְהָשִׁיב אֶת “נִשְׁמָתוֹ” שֶׁבְּאַפָּיו

בְּבוֹא עִתּוֹ

אֶל הֶחָלָל הָרֵיק וְהַפָּעוּר סָבִיב־סָבִיב

לִהְיוֹת כְּעֵשֶׂב הַשָּׂדֶה

עַד יִיבַשׁ וָמֵת

לָשׁוּב אֶל נֶצַח הָרָקָב

וְנֶצַח מַעְגְּלֵי הַתְּחִיָּה

כְּאֵגֶל־מַיִם שָׁב אֶל אֵד

וְשָׁב נִרְעָף מִשְּׁמֵי־עָנָן

בְּבוֹא עִתּוֹ דַּשֵּׁן עַפְרוֹת־עוֹלָם –