אוֹת־הַזְּמַן מִזְדַּמֵּר מִן הַמַּקְלֵט.

פֶּרְגּוֹלֶזִי, אוֹמֵר הַקַּרְיָן.

אַחֲרָיו יָבוֹא צִ’ימָרוֹזָה.

אַחֲרֵי־כֵן, יְצִירַת נְעוּרִים שֶׁל הַיְדְּן.

אֲבָל מֵעֲבָרִים, יַא־שֵׁיךְ, בָּאִים קוֹלוֹת

מִסּוּג אַחֵר. חֲזָקִים יוֹתֵר, כִּמְדֻמֶּה. עֲמֻקִּים יוֹתֵר.

אִבְחַת הַסִּילוֹנִים. נִבְחַת הַמַּקְלְעִים.

קוֹל חֲרוּצוֹת־הַבַּרְזֶל בְּדוּשָׁן אֶת הַגִּלְעָד.

קוֹל הָרַעַם עַל בִּתְרֵי הַגְּבָעוֹת בְּכִכַּר־הַיַּרְדֵּן.

קוֹל הָסֵר מְשֻׂכָּה וְנָתוֹן לְבָעֵר.

קוֹל מְבַשֵּׂר מְבַשֵּׂר וְאוֹמֵר.

עוֹד מְעַט לַעֲמֹד. עוֹד מְעַט

עוֹמְדוֹת רַגְלֵינוּ עַל הַר־נְבוֹ,

שֶׁרַק מִנֶּגֶד רְאִינוּהוּ וְאֵלָיו לֹא תָּבוֹא.

אוֹת הַזְּמַן מְסַמֵּר אֶת הַמַּקְלֵט.

אָנוּ עוֹבְרִים בַּמִּנְהָרָה הָאֲפֵלָה

הַמּוֹלִיכָה אוֹתָנוּ אֶל רַחֲבֵי עָתִיד

שְׁקוּי דָּמִים וָשֶׁמֶשׁ, שְׁטוּף רוּחוֹת

מֵאֹפֶק מְסַחְרֵר עַד אֹפֶק.

אֶרֶץ וְאָדָם נְלוֹשִׁים בְּיָד עִוֶּרֶת, חֲכָמָה…

גֶּשֶׁם, גֶּשֶׁם, בּוֹא!