אֶת מַחְלַפְתָּהּ הִגְבִּיהָה

עַל קָדְקֹד

וְתִּצְרְרֶהָ שָׁם צָרֹר

אַחַר־כָּבוֹד –

וְכָךְ נִגְלָה עוֹרָהּ הַצַּח

תָּרֹג וָצַח

מֵעֹרֶף עַד רַקּוֹת.

וּכְשֶׁנִּגְלָה הָעוֹר הַצַּח

וְהַנּוֹהֵר

הָלַךְ לִבִּי אַחַר עוֹרָהּ

הָלַךְ עִוֵּר –

וּבְעִקְּבוֹת לִבִּי

יָצְאוּ אָז גַּם רַגְלַי

מַהֵר.

לְאֹרֶךְ כָּל הַמִּנְהָרָה

מִפֹּה עַד שָׁם

חָפַזְתִּי לֶכֶת אַחֲרֶיהָ

נֶאֱלָם –

כִּי לֹא אָזַרְתִּי חַיִל

לַעֲצֹר בָּהּ וְלִזְעֹק:

“שִׁמְעִי, מָדָם!”

כִּי לֹא אָזַרְתִּי עֹז

לִתְפֹּס בָּהּ וְלֵאמֹר:

"רְאִי נִמְכַּרְתִּי לָךְ, מָדָם,

מִסַּף וְעַד כַּפְתּוֹר.

אֶת כָּל חֶלְקִי, מָדָם

אֶתֵּן בְּעַד הָעוֹר –

בְּעַד חֶלְקַת הָעוֹר הַזֶּה,

בְּעַד פִּסָּה שֶׁל עוֹר תָּרֹג,

בְּעַד פִּסָּה שֶׁל עוֹר!"

…וְכָךְ שָׂטִיתִי מֵעָלֶיהָ

לְבַסּוֹף.

אִישׁ יֵלֵךְ אָז לְדַרְכּוֹ

וְלֹא יִסֹּב.

וְכָכָה שַׁבְתִּי עַד הֲלֹם

בְּעוֹר־שִׁנַּי

הַטּוֹב.