יֵשׁ סֵדֶר בָּעוֹלָם

וְיֵשׁ שִׁוּוּי־מִשְׁקָל

וְכָל אֶחָד מְקַבֵּל אֶת הַמַּגִיעַ

לוֹ

אוֹ לְזוּלָתוֹ –

יֵשׁ דִּין בָּעוֹלָם

וְיֵשׁ דַּיָּן

וּמִי שֶׁמְּדַקְדְּקִים עִמּוֹ בְּקַלּוֹת

אֵין מְדַקְדְּקִים עִמּוֹ בַּחֲמוּרוֹת

וְאֵין אָדָם רַשַּׁאי לָדוּן

עִם שֶׁתַּקִּיף מִמֶּנּוּ

אֶלָּא לִכְשֶׁיַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ

וּמִי שֶׁרוֹצְצוּ אֶת לִסְתוֹתָיו

מְשַׁיְּרִים לוֹ שֵׁן אַחַת לְשֵׁם מַכְאוֹב –

יֵשׁ מִי שֶׁמְּנַהֵג אֶת הָעוֹלָם

וְעַיִן יֵשׁ שׁוֹמֶרֶת וּפְקוּחָה

וְגַם אִם אֵין אֶחָד נִפְטָר מִן הָעוֹלָם

וּבְיָדוֹ מְלֹא תַּאֲוָתוֹ

הִנֵּה גַּם אֵין אֶחָד יוֹצֵא מִלְּפָנָיו

בְּאֶפֶס־כֹּל

כִּי מִיָּמֶיךָ לֹא תִּרְאֶה אִישׁ נֶעֱזָב

בְּלֹא שֶׁיֵּרְדוּ עִמּוֹ לְחַיָּיו

וְאֵין חָכָם מָשְׁלָךְ לְעֵת זְקוּנָיו

בְּלֹא שֶׁתִּכְרַע הַזִּקְנָה עִמּוֹ לְרַחֲמוֹ

וְאֵין אָדָם נִדָּח לְאַנְחוֹתָיו

בְּלֹא שֶׁיִפֹּל מִי עַל־יָדוֹ לְנַחֲמוֹ –

יֵשׁ סֵדֶר בָּעוֹלָם

וְחֵן וְחֶסֶד יֵשׁ

וְיֵשׁ תִּקְוָה לַחַי

כָּל עוֹד הוּא חַי

וּמִי שֶׁיַּאֲרִיךְ רוּחוֹ

עַד הֵחָצוֹת רוּחוֹ

אָמֵן כִּי עוֹד יִשְׁמַע

רִנַּת פַּעֲמוֹנֵי חֲצוֹת

לֹא יְאֻחַר

מִשְּׁתֵּי דַקּוֹת

אַחַר

חֲצוֹת –