מְעַט־מְעַט אַתָּה לָמֵד יוֹתֵר וְעוֹד

יוֹתֵר

עַל עַצְמְךָ וּמִתּוֹךְ כָּך עַל הַזּוּלָת

וְהָעוֹלָם

(אוֹ שֶׁכָּכָה לְפָחוֹת נִדְמֶה לְךָ בְּחִשּׁוּבֵי־

קִצִּים)

וְיֵשׁ אֵפוֹא סִכּוּי סָבִיר שֶׁכַּאֲשֶׁר תִּטֶּה

לִגְוֹעַ

עוֹד תֶּחֱזֶה מֵרוּם־נִזְרוֹ שֶׁל הַר־הָעֲבָרִים

כִּמְלֹא הָעַיִן

הַקָּמָה –

בְּאוֹר־הַסַּנְוֵרִים שֶׁבּוֹ תִּתְגַּל־תִּמֹּג בְּבַת־

אַחַת

הָאָרֶץ הָאוֹבְדָה

מִדַּעַת