בלדה

…שָׁנִים עַל שָׁנִים

בָּהּ עָבַד

בְּחֶרְבוֹנֵי־הַקַּיִץ

וּבְלֵילוֹת־קָרָה —

גַּם הֵתֵל הֵתֵלוּ בּוֹ

פַּעַם וְעוֹד פַּעַם

עַד אֲשֶׁר נֶעְתַּר לוֹ לָבָן

וַתָּקוּם לוֹ רָחֵל לְאִשָּׁה.

…וַיֻּחַג הַמִּשְׁתֶּה

וּבָאָרֶץ רָעָב

וַיֹּאכַל לְשָׂבְעָה הֶחָתָן

אַךְ עֵינָיו בִּרְחֵלוֹ שֶׁאָהַב —

וּמֻכֵּי־הַכָּפָן

קְרוּאֵי־הַמּוֹעֵד

מִלְּאוּ כְּרֵסָם אַף הוֹתִירוּ

וַיֵּצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת־מַחֲנַיִם.

וַיְהִי בַּבֹּקֶר

וְהִנֵּה זֹאת הַפַּעַם רָחֵל

הִיא וְלֹא אַחֶרֶת —

אַךְ לֹא כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם

כִּי טַעֲמָהּ שֻׁנָּה

לִבְלִי הַכִּיר אוֹתָהּ:

רָחֵל הַמִּתְרַפֶּקֶת

הָפְכָה לוֹ לְמַשְׁחִית

בַּקֶּרִי הִיא הוֹלֶכֶת

וּמְזָרָה אֵימִים

רַק רֹגֶז תַּשְׂבִּיעֵהוּ

וְתוֹחַלְתּוֹ תִּבְזֶה

וְכָל תְּשׁוּקָתָהּ

אַךְ טֶרֶף וְקִנְיָן.

…וַיַּרְא הָאִישׁ לַהַוָּתוֹ

כִּי הַתַּרְמִית לֹא תָּמָה

כִּי בְּכַחַשׁ סַבּוּהוּ אֲרָם

וְאֵין לוֹ פּוֹדֶה מִיָּדָם —

וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו וַיֵּבְךְּ

וַיִּדֹּר כִּי יַרְבֶּה הוֹן־בֵּיתָהּ

גַּם יוֹסֶף

וַיִּשָּׁבַע לָהּ עַבְדּוּת עַד־מָוֶת

וְנָשׂוֹא חֶרְפָּתוֹ דּוּמִיָּה.

…וַיְהִי לְיָמִים בְּהַקְשׁוֹתָהּ לָלֶדֶת

וּבְלִדְתָּהּ אֶת נַפְשָׁהּ הוֹצִיאָה

בְּנָסְעָם מִבֵּית־אֵל אֶפְרָתָה

הַרְחֵק מִפַּדַּן־אֲרָם

עוֹד הָיְתָה מִתְנַכְּרָה וְשׂוֹטֶמֶת

לְאִישָׁהּ אַף לִפְרִי־בִּטְנָהּ —

אֲבָל הוּא הַמְקֻלָּל

תּוֹחַלְתּוֹ לָהּ זָכַר

וּלְבָבוֹ עוֹד מָלֵא

אַהֲבַת־נְעוּרִים נִצַּחַת

וַיִשְׁכַּח לָהּ תִּגְרַת יָדָהּ

וּמְרִי־שׁוֹט־לְשׁוֹנָהּ יִשֶּׁה

וּמַצֶּבֶת־עוֹלָם הִצִּיב לָהּ

עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.

טבריה, 1.8.1990