וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרתֹ אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר ְשָׁאוּל בַּלָּט. שמואל א כד, 5

יַהְוֶה

מָה־רַבּוּ צָרַי

רַבִּים קָמִים עָלַי

יָבֵשׁ כַּחֶרֶשׂ כֹּחִי

וְלַעֲפַר־מָוֶת תִּשְׁפְּתֵנִי

עַד אָנָה תַּסְתִּיר אֶת פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי

עַד אָנָה אָשִׁית עֵצוֹת בְּנַפְשִׁי

יָגוֹן בִּלְבָבִי יוֹמָם

עַד אָנָה יָרוּם אוֹיְבִי עָלַי

כָּל רוֹאַי יַלְעִיגוּ לִי

יַפְטִירוּ בְּשָׂפָה יָנִיעוּ רֹאשׁ

בְּנֵי אָדָם שִׁנֵּיהֶם חֶרֶב וְחִצִּים

וּלְשׁוֹנָם חֶרֶב חַדָּה

הָיָה לִבִּי כַּדּוֹנָג

נָמֵס בְּתוֹךְ מֵעָי

כַּמַּיִם נִשְׁפַּכְתִּי

וְהִתְפָּרְדוּ כָּל עַצְמוֹתַי

כִּי סְבָבוּנִי כְּלָבִים

עֲדַת מְרֵעִים הִקִּיפוּנִי

יְחַלְּקוּ בְגָדַי לָהֶם

וְעַל לְבוּשִׁי יַפִּילוּ גוֹרָל

חָנֵּנִי יַהְוֶה

כִּי אֻמְלָל אָנִי

רְפָאֵנִי יַהְוֶה

כִּי נִבְהָלוּ עֲצָמַי

וְנַפְשִׁי נִבְהָלָה מְאֹד

עָשְׁשָׁה מִכַּעַס עֵינִי

עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרַי

חָנֵּנִי אֱלֹהִים חָנֵּנִי

כִּי בְךָ חָסָתָה נַפְשִׁי

וּבְצֵל כְּנָפֶיךָ אֶחְסֶה

עַד יַעֲבֹר הַוּוֹת

מְפַלְּטִי מֵאוֹיְבָי

אַף מִן קָמַי תְּרוֹמְמֵנִי

מֵאִישׁ חָמָס תַּצִּילֵנִי

אַל תִּטְּשֵׁנִי וְאַל תַּעַזְבֵנִי

אֱלֹהֵי יִשְׁעִי

טבריה, קיץ 1990