אֲשֵׁר לוֹ הַכַּלָּה הוּא הֶחָתָן וְרֵעַ הֶחָתָן הָעוֹמֵד וְשׁוֹמֵעַ

אוֹתוֹ שָׂמוֹחַ יִשְׂמַח לְקוֹל הֶחָתָן הִנֵּה שִׂמְחָתִי זֹאת עַתָּה

שְׁלֵמָה: הוּא יִגְדַל הָלוֹךְ וְגָדֵל וְאֲנִי אֶחְסַר הָלוֹךְ וְחָסֹר:

(יוחנן ג, 29־30)

הֵן הַבָּא אַחֲרַי

כְּבָר הָיָה לְפָנַי

וַאֲנִי קָטֹנְתִּי מֵהַתִּיר

שְׂרוֹךְ נְעָלָיו

וְשִׁבְעָתַיִם קַלֹּתִי

מֵרְעוֹת נִדְּחוֹתָיו

הֲלֹא עָפָר אֲנִי

תַּחַת כַּפּוֹת רַגְלָיו

זֶה הַבָּא אַחֲרַי

שֶׁהָיָה לְפָנַי

הוּא הָרוֹעֶה הַטּוֹב

אֲשֶׁר יָצָא שִׁמְעוֹ

אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ

בְּעַד צֹאנוֹ יִתֵּן

עֵת כִּי שָׂכִיר יָנוּס

בְּלִי יִדְאַג לַצֹּאן

הוּא הַבָּא אַחֲרַי

הוּא בְּנִי אַף חֲתָנִי

אֲשֶׁר קוֹלוֹ יְשַׂמַּח לִבִּי

וּבַשּׁוֹפָר אָרִיעַ לוֹ

אֲשֶׁר יָחֵף אָרוּצָה לְפָנָיו

לָסֹל בַּמִּדְבָּר מְסִלָּתוֹ

תְּהִי בְּשׂוֹרָתוֹ רִנַּת שְׂפָתַי

עֵת כִּי אִתַּם לִגְוֹעַ

21.1.1990