לָאֹהֶל בַּשָּׂדֶה

פָּסַעַתְּ לְפָנַי

בְּעֶלְפוֹנֵי יוֹם־קַיִץ זַמְזוּמִי —

פַּגּוֹת טֶרֶם חָנְטָן

נָשְׂאוּ רֵיחָן סָבִיב,

וְשָׁמַיִם גְּבֹהִים

תָּכְלוּ מִצְּחוֹק —

הָאֹהֶל בַּשָּׂדֶה

אָטַר עָלֵינוּ שְׁנֵינוּ —

בֵּין כְּלֵי־הָעֲבוֹדָה

וְתַרְמִילֵי־בַּארוּד,

בְּצַד כַּדֵּי־הַחֶרֶס

כּוֹמְסֵי צִנַּת הַמַּיִם,

מְצֻיְּצֵי־תַּכְסִית,

הֵשַׂמְתְּ עַצְמֵךְ חוֹפֶשֶׂת

אֶת שֶׁלִּשְׁמֹו הָלַכְנוּ

וּכְבָר נִשְׁכַּח מִלֵּב —

אֵלַיִךְ אָז חָרַדְתִּי

לְלוּשֵׁךְ,

וְאַתְּ,

עוֹדֵךְ צוֹחֶקֶת,

בְּלִי הַכְבִּיר מִלִּים

כָּרַעַת אַרְצָה

לְצַחֵק —

בָּאֹהֶל בַּשָּׂדֶה

בְּאַפְלוּלִית נִשְׁנֶקֶת

כְּחֹם הַצָּהֳרַיִם

שָׁם כִּבְאַחַת חָדַל

צְחוֹקֵךְ הַמִּתְגַּרְגֵּר —

שָׁם, לְמוּדָה וְקַדְמוֹנִית,

בַּת־אִכָּרִים עֲבַת־מָתְנַיִם,

רִנָּה בְּפִי כֹּל,

מְבוּזָה וְנֶחְשֶׁקֶת

מִכַּאוּכַּבָּה עַד טַיְבֶּה,

בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים

הִפְשַׁלְתְּ שְׁלַל שִׂמְלוֹתַיִךְ

עַל סְאוֹן חָזֵךְ־מַפּוּחַ —

וַאֲנִי, בָּהוּל עַל מִשְׁמַנַּיִךְ,

גָּהַרְתִּי לְחַבְּקֵךְ,

בַּצְלוּת־נְשִׁימָתֵךְ מַכָּה בְּרַקָּתִי

וְצַוָּארֵךְ זֵיעַת־אַפַּי לוֹקֵק,

וּתְמִים־שְׂפָתַיִם

שַׁחוֹתִי אֶל הַבְּאֵר,

הוֹגֶה שְׁמֵךְ כְּמִתְלוֹעֵעַ

וְאַתְּ עוֹנָה: “אוֹךְ אוֹךְ — —”

הֲעוֹדֵךְ זוֹכֶרֶת, לִפְעָמִים,

בִּבְלוֹתֵךְ הַנִּמְאָסָה?

הֲעוֹדֵךְ צוֹחֶקֶת, רֵיקָם,

זְקֵנָה לֹא־רֻחָמָה?

הֲעוֹד בַּחַיִּים חַיָּתֵךְ?

טבריה, 6.4.1989