הִתְבַּצֵּר לוֹ בֶּחָצֵר

עֵץ־תְּאֵנָה מוֹרִיק, נוֹהֵר:

כִּמְחִי־סַיִף צָץ־חוֹצֵץ,

מִשּׁרֶשׁ עַד נוֹף —

פֶּלֶא־עֵץ!

לֹא טִפַּחְנוּ, לֹא רִבִּינוּ,

לֹא הִשְׁקֵינוּ, לֹא רִוִּינוּ —

וּפִתְאֹם אַחַר כָּתְלֵנוּ

קָם הָעֵץ, נִבָּט מוּלֵנוּ!

לֹא שָׁתוּל וְלֹא נָטוּעַ,

לֹא חָבוּשׁ וְלֹא רָצוּעַ;

לֹא גָּדֵר לוֹ וְלֹא חַיִץ,

עַלְוָתוֹ —

עֲתֶרֶת־קַיִץ!

עִתּוֹתָיו מִי שָׁמַר,

מִדּוֹתָיו מִי שִׁעַר —

מִי זוֹכֵר רֵאשִׁיתוֹ,

מִי יָשׁוּר אַחֲרִיתוֹ!

חֻצְפָּתוֹ חִידָה הִיא לָנוּ,

מְצַפְצֵף הוּא עַל כֻּלָּנוּ:

מְעוֹנָתוֹ חֻלִּין וָחוֹל,

אוּלָם עָלֵהוּ —

לֹא יִבּוֹל!

קיץ 1991