הודעה, 20 במארס 1948
שמעתי היום ברדיו הודעת הנציג האמריקני.1 לא קיבלתי, לפי שעה, שום ידיעות נוספות, גם לא יכולתי עדיין להתיעץ עם חברי, ומה שאומר כאן אומר בשמי הפרטי.
הודעת אמריקה פוגעת יותר באו״מ — בערכו וסמכותו של מוסד זה — מאשר בנו. ההפיכה בעמדתה של אמריקה היא כניעה בפני הטרור של הכנופיות הערביות, שזוינו על ידי משרד־החוץ הבריטי והוכנסו לארץ תחת חסותו.
אולם אין עמדה זו משנה באופן יסודי את המצב בארץ ואינה מערערת הקמת המדינה היהודית.
הקמת המדינה היהודית לא היתה נתונה למעשה בהחלטת או״מ מיום 29 בנובמבר, אם כי להחלטה ההיא היה ערך מוסרי ומדיני רב, — אלא באפשרות הכרעתנו בכוח בארץ. על ידי כוחנו אנו — אם נרצה ונספיק לגייסו במלוא יכלתנו — תקום המרינה גם עכשיו.
לא הייתי שותף ב־29 בנובמבר לתרועה הגדולה של הישוב, ולא אהיה שותף היום לדכאון — אם הודעת אמריקה השרתה דכאון בישוב.
אנו המכריעים בגורל הארץ. אנו הנחנו המסר למדינה היהודית, ואנו נקים אותה. העיקר שנדע ברורות מה אנו רוצים — ונפעל ללא רתיעה, בהתאם לרצונו ההיסטורי של עמנו.
לא נסכים לשום נאמנות — ״טראסטישיפּ״ בלע״ז,— לא זמנית ולא תמידית, אפילו לא לזמן הקצר ביותר. לא נקבל על עצמנו עוד שום שלטון זר — ויהיה מה שיהיה. נעמוד על חיסולו המהיר ביותר של השלטון הבריטי ועל יציאתו מהארץ בלי כל דיחויים.
ונדאג ביתר שאת — לבטחון. כל מאמצינו, אמצעינו, יכלתנו, אנשינו ורכושנו. — קודש לבטחון.
המדינה היהודית קיימת ותתקיים — אם נדע להגן עליה. והמדינה היהודית תמצא את הדרך להבנה הדדית עם עמי ערב. לא היה לנו אף פעם סכסוך עם העם הערבי, ואם פני הערבים לשלום — מושטת אליהם ידה של המדינה היהודית.
תכניתנו הפוליטית היא, כמלפני־שנה, כמלפני חצי שנה —בשלושה סעיפים, ובסדר,שאני מונה אותם: בטחון, מדינה יהודית, ברית יהודית־ערבית.
-
הסנטור אוסטין הודיע במועצת הבטחון כי אמריקה רואה צורך לחזור בה מתמיכתה במחלקה, ובמקום זה מציעה להטיל משטר של נאמנות זמנית של או״מ על ארץ־ישראל כולה. — המע׳. ↩