הֲגַם אֲנִי אָבוֹא לָשִׁיר לָךְ,

דְּגָנִיָּה אָחוֹת וָאֵם?

אֲנִי תּוֹשָׁב, אֲנִי אֶזְרָח בָּךְ:

מֵיטַב נִיבִי – עָמָל אִלֵּם.

לַעֲפָרֵךְ דָּבֹק דָּבַקְתִּי

כְּעֵץ רַעֲנָן בְּחֵיק הַנִּיר –

בָּרוּךְ־לִי לְשַׁדֵּךְ יָנַקְתִּי!

שֶׁלָּךְ – הַפְּרִי, הַצֵּל, הַשִּׁיר.

יַמֵּךְ לִי עֲרִיסַת מוֹלֶדֶת;

דּוֹבֵב אֵלַי כָּל הָר דּוֹמֵם.

כְּלֹא־יָדַעְתִּי נוֹף הוּלֶדֶת,

כְּלֹא־שָׁמַעְתִּי שְׂפַת־הָאֵם…

הָיָה לִי חֲזוֹנֵךְ – לַהֶבֶת.

בְּכִשְׁלוֹנִי חַסְדֵּךְ לֹא מָשׁ.

אָחוֹת לְגִיל, לְדִמְעָה נוֹקֶבֶת,

אִתָּךְ אֶחֱזֶה בְּאוֹר חָדָשׁ.

וּמִי יִתֶּן־לִי לֶכֶת, לֶכֶת

עַל רְגָבַיִךְ, בְּשָׂדֵךְ.

בְּגַן־חַיַּי תַּצְהִיב שַׁלֶּכֶת

וְיָדִי עוֹד בְּיָדֵךְ.

הֲגַם אֲנִי אֶהְיֶה פּוֹזֵם לָךְ:

יָפִית בְּצֵל גַּנִּים, הָרִים?…

הֵן אַתְּ יָקַרְתְּ עִם כָּל־דּוֹמֵם בָּךְ;

וִהְיוֹתֵךְ – שִׁיר הַשִּׁירִים.