לנשמת יוסף בוסל

אֵם־שַׁבָּת הִדְלִיקָה נֵרוֹתֶיהָ עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת

וּמַפּוֹת צַחוֹת פָּרְשָׂה בְּאֶצְבְּעוֹת יַד־נַעֲלָמָה.

מִשִּׁשָּׁה יְמֵי־עָמָל אָסְפָה בָּנֶיהָ לִמְנוּחָה

וּלְלֶחֶם־מִשְׁפָּחָה.

אוֹר־נֵרוֹת עַל הַשֻּׁלְחָן. צֵל מְרַצֵּד עַל הַכְּתָלִים.

צֵל בְּקֶמֶט הַפָּנִים – וְאוֹר עַל שֶׁזֶף־הַזְּרוֹעוֹת.

וּמַלְבֶּנֶת הַחֻלְצָה מִנִּי כָּל שֶׁכֶם וְכָתֵף

כַּטַּלִית בְּבֵית־אָבוֹת.

לַיְלָה חַם־אָפֵל עָטַף אֶת הַגָּלִיל עִם כָּל הַיְקוּם.

וְנוֹשֶׁמֶת הַכִּנֶּרֶת בְּאִוְשַׁת גַּלִּים הוֹמִים.

רֹן הַלַּיְלָה מְנַסֵּר – זִמְזוּם יַתּוּשׁ, קוֹל הַצְּרָצַר –

לִמְחוֹלוֹת הַפַּרְפָּרִים.

מָה הַדְּמוּת עָלְתָה מִקֶּדֶם: הַאִם שֶׁבֶת רוֹעֵי־צֹאן?

זֶבַח־מִשְׁפָּחָה בָּעָם? תִּפְאֶרֶת אֵיזֶה חַג עָבַר?

מַה לַּלֵּב כִּי יֶהֱמֶה לְזֵכֶר חֶבֶר־אִסִּיִּים

וְשׁוֹכְנֵי־יַרְדֵּן מֵאָז?

אוֹר עַל הַשֻּׁלְחָן זָרוּעַ. וְעוֹלֶה, גּוֹבֵר הָאוֹר:

בְּהָצִיץ אִישׁ בְּרֵעֵהוּ – נִבְרָאִים הַנִּיצוֹצוֹת.

נָסוּ הַצְּלָלִים מִכֹּתֶל. וּמְהַלֶּכֶת לִבְנַת־יָד

אֵם־שַׁבָּת נַעֲלָמָה.

אֵם־שַׁבָּת! הֲתַאֲזִינִי לְהֶמְיַת הַלְּבָבוֹת

וּלְאֵלֶם־הַשָּׂפָה בְּלַיְלָה זֶה עַל־הַיַּרְדֵּן?

לִתְפִלָּה צָמֵאוּ. אַתְּ פָּרְשִׂי כַּפַּיִךְ עַל לַחְמָם

וּבָרְכִי עַל הַשָּׁלוֹם.

אֵם־שַׁבָּת! חַזְּקִי עוֹמְשִׂים בַּסֵּבֶל אוֹר לְכָל אָדָם –

וְתִשְׁרֶה שִׂמְחַת־עוֹלָם בְּלֵב עוֹרֵג לְאַחֲוָה.

עוֹד בָּאֵי־תֵבֵל כֻּלָּם יָבוֹאוּ, שֶׁבֶת כְּאַחִים,

לְשַׁבַּת־הַשַּׁבָּתוֹן…