לְיַד מִשְְׁעוֹל לָבָן,

בָּעֵשֶׂב הַיָּרוֹק,

בְּצֵל שִׂיחֵי הַהֲדַסִּים –

עִם פְּעוּטִים מְשַׁעַשְׁעִים

בְּגַרְגְּרֵי הַפְּרִי.

קֶרֶן פָּז. אֲלֻמַּת אוֹר.

פַּס שְׁמֵי תְכֵלֶת – וְצִפּוֹר.

מַלְבִּין פַּרְפָּּר.

גִּמְגּוּם מִלִּים תַּמּוֹת;

צְחוֹק וּבְכִי עַל־לֹא־דָבָר.

עַתָּה יָדַעְתִּי שַׁלָּמָה הָאוֹר מָתוֹק…

בִּזְכוּת מִי תְּכֻלִּים שָׁמַיִם

וְנוֹתֵן רֵיחוֹ הֲדַס יָרוֹק…

הוֹי, אַתָּה הַשֶּׁמֶש הַגָּדוֹל!

לָכֵן תִּסֹּב כָּל יוֹם

מִקֶּדֶם וְעַד יָם:

לְהַתְווֹת חִיּוּךְ עַל שִׂפְתֵי עוֹלָל,

לְיַבֵּשׁ דִּמְעָה בְּעֵינֵי תִּינוֹק…