בְּהָמִיר אָרֶץ / יעקב לרנר

אָז יִשְׁבֹּת לְבַב הַהֲוָיָה וְעָמְדוּ גַלְגַּלֵּי הַבְּרִיאָה,

וְחָזַר הָעוֹלָם לְתֹהוּ וְצָלַל בַּחֲלוֹמוֹת-הַגְּוִיעָה.

וְהָיְתָה שְׁעַת-חֵרֶם עֲנָקִית וּתְקוּפַת לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה,

כִּי יִכְבּוּ יָרֵחַ וָשֶׁמֶשׁ וּתְחוּמֵי-הַזְמַנִּים יִבְטָלוּ;

וְשָׁנִים לִרְבָבוֹת תִּקְפֶּאנָה לֹא-נִרְאוֹת וְאִלְּמוֹת כַּמָּוֶת:

בְּלִי מָוֶת וְחַיִּים כָּל-עִקָּר, בְּלִי שָׂשׂוֹן וְאַנְחוֹת לְבָבוֹת.

***

אָז תִּשְׁלַט הַדְּמָמָה הַגְּדוֹלָה וְקָפְאָה תַעֲלוּמַת-הַנְּצָחִים,

וְהֶעֱמִיק הַשַׁחַק לְהַרְהֵר עַל דּוֹרוֹת וְיוֹבְלִים נִשְׁכָּחִים;

וְעָמְדוּ מַשֻּאוֹת עַל תִּלָּן מַחֲרִישׁוֹת וְלוּטוֹת בִּצְלָלִים–

זִכָּרוֹן לָעוֹלָם שֶׁהָיָה וּפְלֵיטַת הֲבֵל-הַהֲבָלִים…

וְהַרְרֵי-הַמָּגוֹר יִשְׁתֹּקוּ עַד-נֶצַח בִּזְרוֹעוֹת-מְצוּקָה,

וְנֶחֱנַק שְׁאוֹן-הָאֹקְיָנוּס וּדְמִי מְצוּלוֹתָיו יְדֻכָּא.

וְיָשְׁנָה הָאָרֶץ לְבָדָד נִכְלָמָה וּרְחוֹקָה מִמְּאוֹרוֹת,

וְרָבְצָה עָלֶיהָ הַקְּלָלָה וּפָרְשָׂה כְנָפֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת…

תרס"ט