וְיַחַד יוֹאכְלוּ וְיַחַד יְבָרְכוּ

(מגילת הסרכים ו, 2־3)

וְהָאוֹפֶה מַנִּיחַ אֶת הַפַּת לִפְנֵי כָּל אִישׁ,

וְהַמְבַשֵּׁל בִּקְעָרָה אֶת הַנָּזִיד מַגִּישׁ,

וְהַכֹּהֵן הָרֹאשׁ יִשְׁלַח יָדוֹ לָרִאשׁוֹנָה

רֵאשִׁית הַלֶּחֶם לְבָרֵךְ.

וְכָל הַנִּדָּבִים לַאֲמִתּוֹ וְשֻׁלְחָנוֹ

• עֲדַת הַיַּחַד – יְבָרְכוּ אִישׁ אִישׁ לְפִי תְּכוּנוֹ.

וּבִדְמָמָה פִּתָּם יֹאכְלוּ, כְּמוֹ מַלְאֲכֵי־מָרוֹם

יָסֵבּוּ לַשֻּׁלְחָן אִתָּם.

הַכֹּהֲנִים וְהַזְּקֵנִים וְהָרַבִּים כֻּלָּם,

אֲשֶׁר שָׁמְרוּ בְּרִיתוֹ בְּתוֹךְ רִשְׁעַת עוֹלָם

וּבְיַחַד־אֵל הֵבִיאוּ כָּל הוֹנָם, כֹּחָם, דַּעְתָּם –

עֲשׂוֹת אֱמֶת וַעֲנָוָה.

עַל עִמְקֵי אָדָם וַאֲדָמָה לֵיל־כּוֹכָבִים הֻצַּת.

לֵיל יָם וַעֲרָבָה; שֻׁלְחַן־עֵדָה, נָזִיד וּפַת.

אַךְ אֵי וְאֵימָתַי עָמַד שֻׁלְחָן טָהוֹר מִזֶּה

לִפְנֵי אָדָם וֵאלֹהִים?