בְּעוֹד זֶה אוֹמֵר בְּכֹה וְזֶה בְּכֹה — הִגִּיד שִׁמְעוֹן

מִמִּשְׁפַּחַת הָאִסִּיִּים:

(יוסף בן-מתתיהו: מלחמת היהודים ב, ז ג)

הָאַרְמוֹנָה עִיר יְרֵחוֹ,

אַרְכֵלָאוֹס הַנָּשִׂיא,

מַה מְּנַחֲשִׁים הִבְהַלְתָּ? —

כַּשְׂדַּיִּים וְאִישׁ אִסִּי.

בִּעוּתִים יְבַהֲלוּךָ

וּמָגוֹר סְבִיבְךָ, אֶתְּנַרְךְ.

יִרְדָּפְךָ מִקְדָּשׁ גֵּיא-טֶבַח;

חֵטְא גְּלָפִירָה, אֵשֶׁת-אָח.

עֶשֶׂר שִׁבֳּלִים רָאִיתָ

וּבַגַּיְא אוֹכְלָן הַשּׁוֹר —

אוֹת לַחֲלִיפוֹת עִתֶּיךָ,

רִדְתְּךָ אֱלֵי הַבּוֹר.

עֶשֶׂר שְׁנוֹת מַלְכוּת בֶּן-הוֹרְדוֹס

הַשְּׁוָרִים מְלַחֲכִים.

עֶשֶׂר שְׁנוֹת גָּלוּת נָכוֹנוּ,

בָּהּ יָמֶיךָ דּוֹעֲכִים.

עִם אָרְחוֹת יַמִּים לְרוֹמִי

קֶצֶף אֵל עָלֶיךָ, שַׂר.

לַמּוֹעֵד יָמִים עֲשֶׂרֶת

לֶכְתְּךָ אֶל הַקֵּיסָר.