אַרְבַּע שָׁנִים לִפְנֵי הַמִּלְחָמָה — — בָּא אִכָּר

הֶדְיוֹט אֶחָד וּשְׁמוֹ יֵשׁוּעַ בֶּן חָנָן אֶל הָעִיר

לְמוֹעֵד הֶחָג — — וְהֵחֵל פִּתְאֹם לִקְרֹא בְּקוֹל רָם

(יוסף בן-מתתיהו: מלחמת היהודים ו, ה, ג)

"קוֹל מִזְרָח, קוֹל מַעֲרָב,

עַל חֶמְדַּת-עֵינַיִם.

אוֹי לָעָם וְלַהֵיכָל,

הוֹי, יְרוּשָׁלַיִם!"

בַּשְׁוָקִים וּבָרְחוֹבוֹת

קוֹל יוֹמָם וָלַיִל,

קוֹל בְּשַׁעֲרֵי חוֹמוֹת:

“הוֹ, יְרוּשָׁלַיִם!”

עַם-הָאָרֶץ, אוֹ אִסִּי,

הַחוֹזֶה מֵאַיִן?

מִי קוֹרֵא בַּשְׁעָרִים

וַי לִירוּשָׁלַיִם?

דָּשׁוּ בַּשּׁוֹטִים גֵּווֹ

שׁוֹעַ וְאִישׁ-חַיִל,

וְאַחַר דְּמָמָה — הַנְּהִי:

“אִי, יְרוּשָׁלַיִם!”

לֹא בֵּרַךְ נוֹתְנֵי לַחְמוֹ —

פַּת, דְּבֵלָה וָמַיִם.

לֹא אָלָה מַכַּיו-כִּי הִי:

“הוֹי, יְרוּשָׁלַיִם!”

שֶׁבַע בָּהּ שָׁנִים הִלֵּךְ

קוֹל יוֹמָם וָלַיִל.

לִשְׁעָרֶיהָ בָּא מָצוֹר,

הָהּ, יְרוּשָׁלַיִם.

אֶבֶן-קֶלַע לַחוֹמָה

וּבַרְזֶל-הָאַיִל.

עַל שִׂפְתֵי חוֹזֶה אִלֵּם:

“הוֹי, יְרוּשָׁלַיִם!”