בְּחוֹף מַעֲרָב שֶׁל יָם-הַמֶּלַח — — שָׁם פָּרְשׁוּ

לָהֶם הָאִסִּיִּים

(פּליניוּס)

בִּקְשׁוּ עֵינַי אֶת נוֹף הָאִסִּיִּים

מֵהֲרָרִים יָסֹבּוּ אֶת צִיּוֹן.

אַרְיֵה זָהָב רָבַץ הַר יְהוּדָה

וְלֹעַ רָם פָּעַר הֵרוֹדִיּוֹן.

גַּלֵּי צִיָּה, עֶרְיָה מוּצֶפֶת אוֹר

כָּתֹם וָחוּם, סָגֹל וְאַרְגְּוָנִי.

בְּעֵין הַיְרַקְרַק-תָּכֹל הִבְהִיק

חֵיק הַיְשִׁימוֹן — הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי.

הָרֵי מוֹאָב סָגְרוּ אָפְקֵי מִזְרָח

בִּכְחוֹל וּתְכֵלֶת, כֶּסֶף וּוָרֹד.

וְהַר נְבוֹ עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה

חָלוּם וַאֲוִירִי בִּדְמִי הַהוֹד.

שְׁבִילֵי רוֹעִים וּמִשְׁעוֹלֵי צְבָיִים

אֶרְאֶה מִנֶּגֶד — שָׁמָּה לֹא אָבוֹא.

בֵּין הַר צִיּוֹן לְהַר הָעֲבָרִים

אַדְמַת תּוּגָה — וּנְבוֹ אֶל מוּל נְבוֹ.