וְיָשֹׁב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁהָיָה וְהָרוּחַ תָּשׁוּב

אֶל הָאֱלֹהִים

(קהלת יב, ז)

וְיָשׁוּב הֶעָפָר עַל הָאָרֶץ

כְּאָבָק מִתַּמֵּר עֲלֵי-אֹרַח —

וְנִפְנָה לִצְדָדִים בִּדְמָמָה.

וְיָשׁוּב הֶעָפָר אֶל הָאָרֶץ.

כְּמוֹ רֶגֶב נֻפַּץ אֱלֵי-תֶלֶם

וְכֻתַּת לַעֲפַר-אֲדָמָה.

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל אֱלֹהַּ,

לְלֹא זְמַן וּמָקוֹם וּבֵית-חֹמֶר —

לַמֶּרְחַב עִם כּוֹכְבֵי-הַשָּׁבִיט.

וְהָרוּחַ תָּשׁוּב אֶל אֱלֹהַּ — —

רַק הַכֹּסֶף יָהֵל בְּאַלְמָוֶת,

רַק הָרֹן לֹא-יָסוּף עוֹלָמִית.