הַטֶּבַע חִנֵּן בְּרוּאָיו:
לְשׁוֹר הַפָּר קַרְנַיִם,
לַסּוּסִים פַּרְסָה קָשָׁה
וּזְרִיזוּת לָאַרְנָבֶת;
לַלָּבִיא מַלְתְּעוֹת-אֵימָה,
לַדָּגִים סְנַפִּירֵיהֶם,
לְעוֹף כָּנָף שֶׁגֶר מָהִיר,
וְלַגְּבָרִים חָלַק גְּבוּרָה.
וְלֹא הָיָה כְּלוּם לַנָּשִׁים,
לָהֶן מַה נָּתַן? – יֹפִי.
חֵן תַּחַת מָגֵן וְשִׁרְיָה,
חֵן תַּחַת כִּידוֹן וְרֹמַח, –
וְלֹא יַעֲמֹד בַּרְזֶל עָשׁוֹת
וְלֶהָבָה בִּפְנֵי נָאָה.