שָׁלֹשׁ אֲתוֹנוֹת מְשָׂרְכוֹת אֶת דַּרְכָּן,
שָׁלֹשׁ אֲתוֹנוֹת – מִבְּאֵר-שֶׁבַע לְדָן:
חוּמָה וּשְׁחוֹרָה וּצְחוֹרָה, – לְאִטָּן.
עָבְרוּ הַשָּׁלֹש עַל-יַד צְרִיחַ מִסְגֵּד,כָּרְעָה הַשְּׁחוֹרָה, כִּי קָרְאוּ לַמּוֹעֵד.
עָבְרוּ הַשָּׁלֹשׁ עַל-יַד פֶּתַח מִנְזָר,
צָנְחָה הַחוּמָה מוּל אִיקוֹנִין מָשְׁזָר.
עָבְרוּ הַשָּׁלֹשׁ עַל חֻרְבָּה קְדוֹשָׁה,
עָמְדָה הַצְּחוֹרָה מַרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ.
עַל-גַּב הַשְּׁחוֹרָה, עַל גַּבָּהּ, סַיִף רָב;עַל-גַּב הַחוּמָה, עַל גַּבָּהּ, מֻטָּל צְלָב;
עַל-גַּב הַצְּחוֹרָה אַךְ שְׁטִיחַ זָהָב.
אֵין כְּלוּם עַל גַּבָּהּ בִּלְתִּי אִם-הַשָּׁטִיחַ –בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ יִרְכַּב עָלֶיהָ מָשִׁיחַ.
תל-אביב, 1939