כְּאַגָּדָה צְנוּעָה זוֹ נוֹבַעַת מִפִּי סָבָה,
שֶׁכֻּלָּהּ-כֻּלָּהּ רֹךְ וּבָאָה מִן הַלֵּב,
שֶּׁאֵין שִׁלְטוֹנָהּ אַךְ בַּנִּימָה שֶׁבַּכְּאֵב,
נִצַּבְתָּ, מִקְדָּשׁ מְעַט, בְּגִזְרָתְךָ הַמְחֻטָּבָה.
וּבְעֵינֵי אֶשַׁק דְּמוּת כָּל-פְּלֵיטַת-זְמַן כִּכְתָבָהּ
עַל-פְּנֵי כְתָלֶיךָ וְעַל-תִּקְרָתְךָ בַּחֲלֵב
הַסִּיד הַמְכַסֶּה לָהּ, בִּרְצוֹתִי לְשַׁלֵּב
בַּחֲרוּתְךָ מִשֶּׁכְּבָר וּגְבוּרַת יְמֵי-סְתָוָהּ.
אֶל עַמוּדֶיךָ הֵם מִסְתַּכְּלִים בְּעַנְוַת-חֵן
בַּבָּאִים: "שָׁלוֹם, בְּנִי! גַּם-אַתָּה בָאתָ? כֵּן?
וּבְמֶשֶׁךְ מֵאוֹת דּוֹר אֲנִי רָאִיתִי רַבִּים:
"בַּשְּׁבִי… נִכְבַּדֵּי-עָם… נִמְלָטִים מִן הַשְּׁמָד…
הַלָּלוּ סָפוּ, שׁוּב אֵל צָצוּ – כַּעֲשַׂבִּים,
מִצָּפוֹן וּמִיָּם, מִצְטָרְפִים בְּ’אֶחָד'!"
1920