בְּהָלִיט צֵל אֶמֶשׁ הָרְחֹבוֹת,

כִּי יִשְׁבְּתוּן עוֹבֵר וָשָׁב,

אָהַבְתִּי מַקְהֲלוֹת כּוֹכָבִים

אַבִּיטָה תּוֹךְ נִבְכֵי הָעָב.

לִי נַפְשִׁי מַגֶּדֶת בַּסֵתֶר:

כָּמוֹנִי אֲנִי בִּכְנַף נוֹד,

הַנָּאוָה נִבֶּטֶת חוֹלֶמֶת,

וּרְטֻבַּת דִּמְעָתָהּ עֵין-הוֹד.

שָׁם אָז הַכּוֹכָבִים יָהֵלּוּ

בַּשְּׁחָקִים, וְאוֹרָם אוֹר פָּז,

וָלָיִל… בַּתְּכֵלֶת אֲדָמָה

נִרְדָּמָה וּמְלֵאֲתִי רָז…

1893