יוֹנַת רְחוֹקִים נָדֲדָה יַעֲרָה / ר' יהודה הלוי
יוֹנַת רְחוֹקִים נָדֲדָה יַעֲרָה
כָּשְׁלָה וְלֹא יָכְלָה לְהִתְנַעֲרָה.
הִתְעוֹפֲפָה, הִתְנוֹפֲפָה, חוֹפֲפָה
סָבִיב לְדוֹדָהּ סוֹחֲרָה סוֹעֲרָה,
וַתַּחֲשֹׁב אֶלֶף לְקֵץ מוֹעֲדָהּ –
אַךְ חָפְרָה מִכָּל אֲשֶׁר שָׁעֲרָה.
דּוֹדָהּ – אֲשֶׁר עִנָּהּ בְּאֹרֶךְ נְדוֹד
שָׁנִים, וְנַפְשָׁהּ אֶל שְׁאוֹל הֶעֱרָה –
הֵן אָמְרָה “לֹא אֶזְכְּרָה עוֹד שְׁמוֹ!”
וַיְהִי בְתוֹךְ לִבָּהּ כְּאֵשׁ בּוֹעֲרָה.
לָמָּה כְאוֹיֵב תִּהְיֶה לָהּ? וְהִיא
פִּיהָ לְמַלְקוֹשׁ יָשְׁעֲךָ פָּעֲרָה,
וַתַּאֲמִין נַפְשָׁהּ וְלֹא נוֹאֲשָׁה –
אִם כָּבְדָה בִשְׁמוֹ וְאִם צָעֲרָה.
יָבוֹא אֱלֹהֵינוּ וְאֵל יֶחֱרַשׁ –
עַל כָּל‑סְבִיבָיו אֵשׁ מְאֹד נִשְׂעֲרָה!