הֶרֶף שְׁאוֹן יָם / ר' יהודה הלוי
הֶרֶף, שְׁאוֹן יָם, עַד אֲשֶׁר יִקְרַב
תַּלְמִיד וְיִשַּׁק אֶת‑פְּנֵי הָרָב –
יַד אַהֲרֹן הָרָב, אֲשֶׁר שִׁבְטוֹ –
לֹא נָס נְעִים לֵחֹה וְלֹא חָרָב
לִמֵּד וְלֹא אָמַר לְיָדוֹ “רָב!”
הַיּוֹם אֲנִי מוֹדֶה כְנַף מִזְרָח,
כִּי מָחֳרָת אֶקֹּב כְּנַף מַעְרָב.
אֵיךְ יַעֲזֹב אִישׁ אֶת צְרִי‑גִלְעָד
אַחְרָיו – וְהוּא חוֹלֶה נְשׁוּךְ עַקְרַב?
אוֹ יַחלִיף אֶת‑צֵל עֲנַף עָבוֹת
בַּחֹם וּבַקֶּרַח וּבַשָּׁרָב?
חֵלֶף לְצֵל קוֹרַת נְוֵה הָרָב
צִלִּי – מְעוֹן קִרְיָה לְמֶלֶךְ רָב!