וַיְהִי הַיּוֹם וְאֵרוֹס

מְטַפֵּל בְּשׁוֹשַׁנִּים,

וּסְמוּיָה מִן הָעַיִן

בֵּין עָלִים רַעֲנַנִּים

שָׁם עֲקָצַתּוּ דְּבוֹרָה

בְּאַחַת אֶצְבְּעוֹתָיו.

וַיָּרָץ קוֹבֵל מָרָה,

מֵנִיעַ אֶצְבַּע קְטַנָּה

מִתּוֹךְ הַכְּאֵב הַנּוֹרָא,

אֶל אִמּוֹ, אֶל קִתֵּירָה

הַנָּאָה: "אוֹיָה, אִמִּי,

בָּא קִצִּי, מוֹתִי נוֹרָא:

הֶעָרוֹד נְשָׁכַנִי,

זֶה בַּעַל-הַכְּנָפַיִם

הַקָּט, הַקָּרוּי – דְּבוֹרָה"

עָנַתּוּ: "וְאִם כָּךְ אַתָּה

בְּעֹקֶץ דְּבוֹרָה תַּמָּה –

אִם אַתָּה תִּפְגַּע בְּאָדָם,

עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה".