וְלוּ הָיָה בְּיַד הַזָּהָב
לְהַאֲרִיךְ שְׁנוֹת-חַיַּי,
הָיִיתִי צוֹבְרוֹ וְצוֹבְרוֹ
אַף לֹא אָמַרְתִּי דַּיִּי.
וּבְבוֹא אֵלַי הַמָּוֶת
וּנְשָׂאוֹ – וְהִרְפָּה מֶנִּי.
אַךְ שָׁוְא – חֵיל עַפְרוֹת-זָהָב
מִמָּוֶת לֹא יִפְדֵּנִי.
מַה-בֶּצַע בְּאַנְחוֹתַי,
כִּי אָרִיד, כִּי אָהִימָה?
מַה הֶבֶל אֶצְבֹּר זָהָב,
וּבְשָׂרִי תֹּאכַל רִמָּה.
לָכֵן נָגִילָה, רֵעַי,
וּבַכְּכוֹס יֵינִי יַעֲנֶה.
וְנַעֲבֹד לְאַפְרוֹדִיטִי
עַל מִטָּה רַעֲנַנָּה.