הַשֶּׂכְוִי וְהַשּׁוּעָל / יהודה ליב גורדון

הַשֶּׂכְוִי עָמַד עַל רֹאשׁ תֹּמֶר

וּלְמֵרָחוֹק הִבִּיט עַל גֵּיא וָגֶבַע,

וַיִּגַּשׁ שׁוּעָל אֵלָיו וַיֹּאמֶר:

– חִנֵּן קוֹלוֹ וּבְלִבּוֹ תּוֹעֵבוֹת שֶׁבַע –

"אָחִי! הָשְׁלְמוּ חַיְתוֹ שָׂדַי כֻּלָּהַם,

שָׁבְתוּ מִלְחָמוֹת בֵּין גּוֹיֵי הַיָּעַר

וּכְמַלְאַךְ הַבְּרִית אָרוּצָה הַפָּעַם

לַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם וּלְבַשֵּׂר בַּשָּׁעַר.

וּבְצֵאתִי עַל רֹאשׁ כֹּל הַר חִזְּקוּ תֹּרֶן,

כִּי פֵרְקוּ כָּל פַּרְסָה, גִּדְּעוּ כָּל קָרֶן,

לֹא עוֹד יִגַּח שׁוֹר, לֹא עוֹד יִרְמֹס לַיִשׁ,

לִנְשָׁק-לוֹ אָחַז הָאֲרִי בִּזְקַן תַּיִשׁ,

וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה גַּם יָחַד;

וּבְסֵתֶר אָהֳלָהּ תִּהְיֶה הָאַרְנֶבֶת

שַׁאֲנַנָּה מִפַּחַד רָעָה שׁוֹכֶבֶת.

שָׁלוֹם לַיּוֹצֵא, לַבָּא – אֵין פָּחָד!

רֶד-נָא וּשְׁקָה לִי עַל זֹאת הַבְּשׂוֹרָה,

אֶשָּׁקְךָ גַּם אָנִי – אַחַר אֶעֱבֹרָה".

אַךְ לַשֶּׂכְוִי בִּינָה, הִשְׂכִּיל וַיָּבֶן

כִּי הַשּׁוּעָל יְחַבֶּל אָוֶן,

וַיִּתְנַכֵּל גַּם הוּא וַיַּחַשׁ

עַל מִרְמָה וָכַחַשׁ,

וַיַּעֲנֵהוּ: אָחִי הֶחֱיִתָנִי

דִּבְרֵי שָׁלוֹם וֶאֱמֶת כִּי הִשְׁמַעְתָּנִי,

הִנְנִי בָּא אֵלֶיךָ לַחֲבוֹק אֹתָכָה;

אַךְ שָׁם נִרְאוּ לִי שְׁנֵי כַּלְבֵי צַיִד

יְמַהֲרוּ הֲלֹם קַלִּים כָּאֳנִי-שַׁיִט,

אֵין זֶה כִּי אִם רָצִים גַּם הֵם עַל כָּכָה;

חַכֵּה עַד יָבֹאוּ, אָז אֲמַהֵר לָרֶדֶת

וּלְכֻלְּכֶם גַּם יַחַד כָּבוֹד אֶתְמֹכָה

גַּם כּוֹס יַיִן טוֹב אָז יַחַד נִמְסֹכָה

לִשְׁלוֹם גּוֹיֵנוּ, לִשְׁלוֹם אֶרֶץ מוֹלֶדֶת.

"הֱיֵה שָׁלוֹם! – עָנָה זֶה – חַכּוֹת לֹא אוּכָלָה

עוֹד דַּרְכִּי רְחוֹקָה וּמְלַאכְתִּי נְחוּצָה,

יָבֹא יוֹם – וּבְשִׂמְחַת גּוֹיֵנוּ נִצְהָלָה".

וַיִּשָּׂא רַגְלָיו וַיָּנָס בִּמְרוּצָה.

מַה-זֶּה – שָׁאַל הַשֶּׂכְוִי – לָנוּס מִהַרְתָּ,

הֲלֹא אַתָּה שָׁלוֹם בֵּין הַחַיּוֹת בִּשַׂרְתָּ?

"כֵּן הוּא! אַךְ יָרֵאתִי – מֵרָחוֹק עָנָהוּ –

פֶּן עוֹד הַכְּלָבִים אֶת זֹאת לֹא שָׁמָעוּ".