אַחֲרֵי גֶבֶר חָכָם יוֹדֵעַ

רָדַף בָּרְחוֹב אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ

וַיְעַפֵּר בֶּעָפָר עָלָיו וַיְקַלְּלֵהוּ.

וַיִּפֶן הֶחָכָם אַחֲרָיו וַיִּרְאֵהוּ

וֶיֹּאמֶר לוֹ: גֶּשׁ-אֵלַי הֵנָּה,

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בַּעֲמָלְךָ אֶתֵּנָה,

כִּי שָׂכָר אֶל כָּל עֲבֹדָה וִיגִיעַ;

אַךְ יֵצֶר לִי כִּי יָדִי לֹא תַגִּיעַ

דֵּי שַׁלֵּם לָךְ עַל כָּל עֲבֹדָתְךָ;

עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא, הֵן שָׁם לִקְרָאתֵנוּ

יֵלֵךְ אִישׁ עָשִׁיר מִגְּדֹלֵי עִירֵנוּ,

יְרֵה בּוֹ אֶבֶן, שִׂים עָלָיו קִלְלָתְךָ,

וִישַׁלֵּם לָךְ כַּאֲשֶׁר תַּשִּׂיג יָדֵהוּ.

וַיַּט חֲסַר-הַדַּעַת

אֹזֶן שֹׁמַעַת,

וַיְמַהֵר בָּאִישׁ הֶעָשִׁיר לִפְגֹּעַ;

אַף לֹא אֵחַר זֶה שַׁלֵּם דֵּי פָעֳלֵהוּ,

כִּי סָרִיסָיו הִבְהִילוּ

אֶת הַמְּשֻׁגָּע הִפִּילוּ

וַיַּכֻּהוּ הַכֵּה וּפָצֹעַ.