הַמְשׁוֹרֵר חָלָה מִכָּתֹב וָשֶׁבֶת,
כִּי סוּס הָרוּחַ תָּמִיד הִרְכִּיבָהוּ
אֶל עוֹלָם הָאֲצִילוּת לִנְוֵה מַחֲשֶׁבֶת,
בִּקְשִׁי דַבַּשְׁתּוֹ בַּטְּחֹרִים הִכָּהוּ.
“מַהֲרוּ הָרוֹפֵא!” – הוֹי רַעְיוֹן עַצֶּבֶת!הֶן-הוּא לָעַג לוֹ וּבְשִׁירָיו כִּנָּהוּ
“רוֹפֵא אֱלִיל, בֶּן-מֶשֶׁק בֵּית הַמָּוֶת”,
עַתָּה אֶל אִמְרֵי פִיו עֵינָיו יִכְמָהוּ.
הָרוֹפֵא בָּא וַיִּקֹּם שִׁבְעָתַיִםבַּמְשׁוֹרֵר הַשּׁוֹתֶה לַעַג כַּמָּיִם:
מֵעֲצָתִי זֹאת אַל תֵּט, כִּי הִיא חַיֶּיךָ!
חֲתֹם סֵפֶר וָעֵט וּכְלָא הָרוּחַ,בָּטֵל כָּל הַיּוֹם בַּשָּׂדֶה תָּשׂוּחַ,
וּכְתוֹב שִׁירִים אַל תּוֹסִיף כָּל יָמֶיךָ.