מַה נּוֹרָא הָיִיתִי אֲנִי בִּרְאוֹת
עֵינַי חֲמוּדוֹת יוּלְיָה בַּנָּהָר רוֹחֲצוֹת!
כֵּן חֲבַצָּלוֹת בְּעַד זְכוּכִית תֵּרָאֶינָה,
אַף כֵּן אֲבָנִים זַכּוֹת בְּמוֹ פֶלֶג הֵנָּה:
זֶה מַרְאֵה יוּלְיָה בַּנָּהָר
בְּמַשְׂכִּית אֶדֶר-מַיִם בָּר.
הִשְׁלַכְתִּי עַצְמִי אֶל תּוֹךְ הַזֶּרֶם,
נֶאֱבַקְתִּי עִמָּהּ וּנְשַׁקְתִּיהָ חֵרֶם.
וְאוֹדֶה כִּי הָיִיתִי מַגְבִּיר חֲיָלַי,
אִלּוּלֵי הַגַּלִּים אָסְרוּ זֹאת עָלַי.