גַּם תִּרְזָה, גַּם אֹרֶן, גַּם אַלּוֹן,
בַּפַּרְדֵּס כֻּלָּהַם נִרְדָּמוּ,
וַיִּדֹּם בֶּחָצִיר הֶחָגָב,
אַךְ חֶרֶשׁ מַעְיָנִים יִזְרֹמוּ.
בֵּין צְלָלִים לִי פֵּרְשׂוּ כַפֵּיהֶםגַּם תִּרְזָה, גַּם אֹרֶן, גַּם אַלּוֹן…
מֶה-אָיֹם, מַה-שָׁחוֹר הַלַּיְלָה,
לִי נִשְׁקַף מִשִּׁמְשׁוֹת הַחַלּוֹן!
מֶה-אָיֹם, מַה-שָׁחוֹר הַלַּיְלָה,אַךְ זְעֵיר-שָׁם יוֹפִיעוּ כּוֹכָבִים;
עוֹד קָדְרָה, הָהּ, נַפְשִׁי מִמֶּנּוּ,
כִּסּוּהָ, עִפְּלוּהָ הֶעָבִים.
לִבָּתִי בִּי – מִגְדַּל הַדְּמָמָהבְּלַיְלָה מְלֵא צִלְלֵי-צַלְמָוֶת;
בָּהּ קָפְאָה אַהֲבָתִי יוֹקֵדָה,
שִׂנְאָתִי הָעַזָּה מִמָּוֶת.