מַלְאֲכֵי אַהֲבָה / שאול טשרניחובסקי

חֲלוֹמוֹת הֶעָבָר סַבּוּנִי, - בַּכּוֹל

אֶרְאֵם. אַאֲזִינֵם, אֵלַי יִשְׂאוּ קוֹל:

"זְכֹר-נָא, זָכְרֵנוּ! מְעוּפֵנוּ כַּעֲנָן

בֹּקֶר הָאָבִיב וְצִפֹּרֶת הַגָּן" – – –

– זָכֹר אֶזְכָּרְכֶם – וְאַתֵּמָה כְּנִיר

קִסְמֵי תַּעֲלוּמוֹת וּכְרִקְמוֹת הַשִּׁיר,

בְּלִבִּי עֲלִיתֶם וּפְרַחְתֶּם; מֵאָז

רֵיחַ נִיחֹחֲכֶם טֶרֶם עוֹד גָּז.

– שׁוּרִי יוֹנָתִי, הַשָּׂדֶה הַנָּם,

לֵילוֹת-הָאוֹרוֹת עִם גַּעֲרַת-הַיָּם…

אַיֵךְ, רַעְיָתִי הָרוֹעָה בִּדְגַן

שְׁדֵמוֹת פּוֹרִיּוֹת וַעֲרוּגוֹת הַגָּן?

– שׁוֹטְטוּ מַלְאָכַי, הַשִּׁיר וְהַדְּרוֹר,

שִׁירָה וְצִפּוֹר וְקֶרֶן הָאוֹר!

שׁוֹטְטוּ, מִצְאוּהָ וְשׁוּבוּ הֲלוֹם,

דִּרְשׁוּ, אִם לִבָּהּ לִי נֶאֱמָן כַּיּוֹם.

יָמָּה אָז תִּפְרֹשׂ כְּנָפֶיהָ הַדְּרוֹר,

נִתְקַע בְּעַב-תְּכֵלֶת וְנֶחְבָּא הָאוֹר,

נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ, וַיָּפָז הָעָב, -

שִׁירִי, זֶה שִׁירִי עֲדֶנָּה לֹא שָׁב.

שָׁוְא לוֹ חִכִּיתִי כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם,

לְמָחֳרָת בָּעֶרֶב אֵלַי קָרַב דּוֹם

שִׁירִי, זֶה שִׁירִי הַנֶּאֱמָן בַּיְקוּם,

נִלְחַץ אֶל לִבִּי וְלֹא עָנָה מְאוּם…

הילדברג