חַרְבִּי, אֵי חַרְבִּי / שאול טשרניחובסקי
חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב נֹקֶמֶת?
חַרְבִּי לִי תֵּנוּ, עַל אוֹיְבַי אַצְרִיחַ!
אַיָּם מְשַׂנְּאַי? אַכְרִיעֵם לַטֶּבַח,
הַשְׁמֵד אַשְׁמִידֵם! אֲכַלֵּם, אַכְרִיתֵם,
אַכְרִית, אַשְׁבִּיתָה מֵּאֱנוֹשׁ זִכְרָנמוֹ,
אֶעֱלֶה כַּקּוֹצֵר, אַף גִּזְעָם אֲשָׁרְשָׁה;
אֶחְשׂף יְמִין-עֻזִּי וּלְצָרַי אוֹכִיחַ,
חֶרֶב-גַּאֲוָתִי מִדָּמָם אַשְׁכִּירָה,
אֶרְחַץ פְּעָמַי בִּדְמֵי חַלְלֵיהֶם,
רַגְלַי תִּדְרֹכְנָה עַל רֹאשׁ פַּרְעוֹתָמוֹ,
אֶגְזֹר עַל יָמִין, אֶקְצֹרָה עַל שְׂמֹאל.
קָדְחָה אֵשׁ בְּאַפִּי וַתִּיקַד עַד שְׁאוֹל:
רַבַּת צְרָרוּנִי, וְאֵין עוֹמֵד בַּפָּרֶץ,
אָמֹר אָמַרְתִּי: כְּבָר בָּא עָלַי קֶרֶץ.
חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב מִלְחֶמֶת!
חַרְבִּי לִי תֵּנוּ – לֹא אָשִׁיב לִנְדָנָהּ
טֶרֶם אַגִּירָה מְשַׂנְאַי בַּשָּׁלַח.
כַּלְכֵּל נִלְאֵיתִי… כִּי רוּחִי הִתְעַבְּרָה!
עָלָה עָשָׁן בְּאַפִּי, לִבִּי – הַר-גָּעַשׁ,
דָּמַי בְּעוֹרְקַי – אֲפִיקֵי בְנֵי-רֶשֶׁף,
כְּבָלַי אֲפַתַּח, אֲנַתְּקָה מוֹסְרוֹתָי…
רוֹדִי, הִמוֹגָה! – הַתֹּפֶת בִּלְבָבִי,
חַתָּה, הִסוֹגָה! – שָׁם מוֹקְדֵי-הַשַּׁחַת,
כְּאֵשׁ, אֵשׁ-צָרֶבֶת, חֲמָתִי נִתֶּכֶת,
רַחֲמִים שָׁכַחְתִּי, חֲנִינָה בַּל אֵדַע,
אֶנְקַת חֲלָלִים בְּאָזְנַי – מַנְגִּינָה,
דָּמְךָ, דִּמְעָתְךָ – מַיִם נִדְלָחוּ…
הִכּוֹן לְשִׁבְרְךָ, הִכּוֹן, אַכְזָרִי,
לְרוֹעֵץ לְךָ קַמְתִּי בְּעֹז נֶאְדָּרִי!
חַרְבִּי! אֵי חַרְבִּי, אֵי חֶרֶב נֹקֶמֶת!?
חַרְבִּי לִי תֵּנוּ – לֹא אָשִׁיב לִנְדָנָהּ…
שְׂפָתַי מַה דּוֹבְבוּ? קְרָבוֹת אֶחְפֹּצָה!…
אָן הוֹלִיכוּנִי שׁוֹלָל עֶשְׁתֹּנוֹתַי?
וּבַעְיָם רוּחִי צוּר-חַרְבִּי שַׁנּוֹתִי…
חֶרֶב אָחַזְתִּי… כְּבָר יָבְשָׁה אֶזְרוֹעִי!
עַבְדוּת נִצַּחַת אֵין-אֱיָל שָׂמַתְנִי,
דִּכְּאָה גַּם רוּחִי שַׁחוֹתִי מֵאָדָם.
עֶבֶד-עֲבָדִים הֱיוֹת כְּבָר הִסְכַּנְתִּי,
זָנְחה דְּרוֹר נַפְשִׁי, נָשִׁיתִי כָּל טוֹב…
וְרוּחִי כִּי יִסְעַר, יִתְגָּעֵשׁ בַּכֹּחַ,
וְנַפְשִׁי כִּי גָּרְסָה לַחֹפֶשׁ וְחַיִּים –
אָלָה פִּי מַלֵּא, רַק אֶחֱרֹק שִׁנַּיִם,
מָתְנַי אֲשַׁנֵּס כְפַעַם בְּפַעַם
וְאֶשֹּׁךְ כִּמְשֻׁגָּע אֶת כְּבָלַי בְּזָעַם…
אודיסה 1892