וְאֶת שְׁמֶךָ אֲנִי אֶשָּׂא עַל כַּנְפֵי הַשִּׁירָה.

מֵעֵבֶר גְּבוּל-יוֹבְלִים אֶטָּעֶנּוּ,

וּלְמֶרְחַק הֶעָתִיד הַמָּלֵא תַּעֲלוּמוֹת

מְלֵא נֹעַם וָזִיו אֲבִיאֶנּוּ.

וּכְיִקְרַת הַפְּנִינִים תּוֹךְ נִבְכֵי תְּהוֹם רַבָּה,

כִּנְשִׁיקָה חֲרֵדָה לַכַּלָּה,

מִשְׁמֶרֶת-עוֹלָמִים אָנֹכִי אֶתְּנֶנּוּ

לְעֵת יוֹתֵר טוֹבָה וּלְדוֹר מְאֹד נַעֲלֶה.

וַיְחִי שְׁמֵךְ וְיִפְרַח, וַאֲבִיבוֹ – עוֹלָמִים

בִּנְגֹהוֹת עֲטַרְתּוֹ לוֹ נָאֲוָה,

לוֹ יְפַלֵּל כָּל לֵב וְתִכְרַע כָּל בֶּרֶךְ

בְּמַמְלֶכֶת הַיֹּפִי וְהָאַהֲבָה.

אודיסה 1897