על בחורי חמד לבושי מכלול העוזבים ארחות יוֹשר / אפרים לוצאטו

בָּחוּר כִּי פָז וָחוּר בָּחוֹר בָּחַרְתָּ,

וּמְעַט אֶל הַמּוּסָר לֵבָב נָתַתָּה,

אוֹי מֵרָחוֹק אֶרְאֶה אֵיכָה נִגְזַרְתָּ,

וּלְגֹדֶל שׁוֹאָתָךְ אֶפְחַד, אֵחַתָּה;

שַׁגָּם מָצָאתָ אוֹן וָהוֹן אָצַרְתָּ,

מִסְכֵּן מֵאִישׁ אֶבְיוֹן תִּהְיֶה מֵעַתָּה,

הִנֵּה בִידֵי שָׁלָל שׁוֹלָל נִשְׁאַרְתָּ,

וּלְחֵפֶץ קִנְיָנִים נִקְנֵיתָ אַתָּה;

דַּע נָא וּרְאֵה אָמְנָה, כִּי פֹה בָאָרֶץ,

מֵאֶלֶף הַטּוֹבוֹת תּוֹחֶלֶת אָיִן,

כִּי עַל הֹוָה הֹוָה, עַל פֶּרֶץ פָּרֶץ;

וּלְבַד יִיטַב אֶל אֵל, הִנָּתֵן עַיִן

עַל אֹשֶׁר הַשָּׁמוּר בִּמְרוֹמֵי עָרֶץ,

כִּי הָאָדָם בִּלְתּוֹ נֶחְשַׁב כָּאַיִן.